מה דעתכן ?
במעון כמו בגני הילדים ובכיתות בית הספר חיים , נושמים, משחקים, רצים, צוחקים , בוכים הילדים שלי , שלכן של כולנו .
כיצד בצפיפות הזו , שיש בה כל כך הרבה ילדים , מצליחות המחנכות לראות.... באמת ... באמת את כולם.
מידי בוקר, כאשר אני מגיעה למעון , אני רואה את ניסיונן הכנה והאמיתי של המחנכות לראות את כל הילדים ולתת להם את המענה לו הם זקוקים ברגעים השונים .
ברור כי האיכות החינוכית תלויה במידה רבה גם ברווחה שניתנת לילדים במסגרות בו הם שוהים ומתחנכים . הסבירו לי , אם כן , כיצד עלינו להבין את הנסיבות הקיימות ? נסיבות שבהן חיים בגן , במעון , בכיתה כל כך הרבה ילדים ללא התחשבות אמיתית בצורך האמיתי שלהם להתייחסות אישית יותר .
כיצד עלינו להבין את הנסיבות הללו בהקשר שלנו , המחנכות ? האם אנו מסוגלות לתת את מה שהילדים זקוקים לו ולהתחלק בין כל כך הרבה רצונות , רגשות , מבטים , מחשבות .
מתי החינוך בכלל והחינוך לגיל הרך בפרט יעלו לקידמת הבמה ? מתי ?
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שאלה קשה ומוצדקת!
השבמחקלשאלתך "מתי החינוך בכלל והחינוך לגיל הרך בפרט יעלו לקידמת הבמה ?" קשה מאוד לענות. לעניות דעתי זו החלטה פוליטית, שקשורה לתקציב, ולכן רק מקבלי ההחלטות בדרג הגבוה ביותר יכולים להשיב עליה. עם זאת, אנו ציבור ההורים וציבור המחנכים יכולים להשמיע את קולנו ולדרוש שינוי, בין היתר שינוי מספר הילדים המצויים בטיפולה הישיר והבלעדי של הגננת/המורה.
אני מקווה שאכן קולנו, קול המחנכים וקול ההורים, יישמע.
נילי
ראשית נראה ששאלת היחס האישי מאד מעיקה עליך ולדעתי יש בזה כבר חצי תשובה: עצם הרצון לראות כל אחד ואחד בגן מעיד שהדבר עומד לנגד ענייך ואת משקיעה בו. יחד עם זה כמי שנמצאת בשטח אני יודעת שמגיעים בעיקר או למחוננים ביותר או למתקשים ולצריכים חיזוק. אני בגן מנסה לתת את הפן האישי לכל ילדה בעיקר בבוקר בו הזרימה של הבנות היא לא בבת אחת אלא בהדרגה ואז ניתן לפתוח את היום בשאלות התעניינות ובחיזוק קשר עם כולן. בהצלחה והרבה כח ואמונ הבדרך. אילה
השבמחקהי,
השבמחקאת מעלה כאן בעיה כל כך מורכבת שאני יכולה רק להזדהות איתך ולחזק את ידך. לא פלא שיש כל כך הרבה ילדים עם בעיות קשב וריכוז וליקויי למידה למניהם.
ביינתיים צריך לדעת להתמודד עם המציאות ולנהל את הקבוצה באופן המקסימלי.
בהצלחה
היי ארנה
השבמחקאכן את שואלת שאלה מאוד מאוד מוצדקת ,לא בטוחה שלי יש את התשובה,מה שבטוח שכאשר את מעלה סוגיה זו את אכן מודעת לקושי והקושי לצערנו קשור בכולנו וזה מוביל אותי אישית לחשוב שביחד עם כל הקשיים האין אנחנו הגננות מחוננות? כל כך הרבה מוטל על כתיפנו וכל אחת בדרכה עושה את הכי טוב בעיניה על מנת להגיע אל כל אחד ואחת מילדי הגן.אשמח לעקוב אחרי כתיבתך ועד הפעם הבאה שיהייה בהצלחה והמשך חופשה מרגיעה שיהייה כוח להמשך
מרסל וויסמן
היי,
השבמחקאני ממש מזדהה עם הדברים שציינה נילי בהקשר לכך שההחלטות המשפיעות הן פוליטיות תקציביות, יחד עם זאת אני לא כל כך אופטימית לגבי "השמעת קול הציבור", אני חושבת שקולם של הציבור לא נשמע משתי סיבות עיקריות: חוסר אכפתיות של גורמים פוליטיים ומעייפות של הציבור ממלחמות.
אדית רצבי