המקום הוירטואלי שלי
"קיבלתי מקום. מקום שמסתוריותו עולה על בהירותו, שצורתו עדיין אינה ידועה, המחכה לעיצוב זהותו...
הפירושים שאנו נותנים למקום, הם תמיד סובייקטיביים ונבנים מתוך היחסים המתפתחים בין המקום והמבקר, כאשר יחסים עם מקום הם תמיד הדדיים. המקום משפיע על הנמצא, והנמצא משפיע על המקום. איכות הדיאלוג המתפתח בין המקום לבין החיים בו היא שתקבע את אופיו וזהותו של המקום"(צורן, 2008)http://www.nzoran.com/?m=200804
יצרתי לי מקום, מקום פרטי שלי,דינמי, משתנה. למקום הוירטואלי שלי, שמתפתח עם המבקרים בו, הוזמנתם מתוך כוונה ליצור דיאלוג על מחשבות, השקפות, הרהורים וסתם הגיגים.

המקום הוירטואלי שלי ישנה צורות, יצבע בצבעים שונים ויעלו ממנו "ניחוחות" שונים.

למקום שלי אזמין מבקרים חדשים, אעלה את תהיותי, שאלותיי ואפתח בדיאלוג עם הורים. דיאלוג מסוג אחר, יותר אישי, פחות רשמי, דיאלוג מתכתב.

מה יהיו היחסים שיתפתחו בין המקום הוירטואלי שלי לבין המבקרים בו ?

לא אדע ...עד שלא אתנסה בכך.

רציתי להמליץ...
על הבלוג של ד"ר נעמה צורן, פסיכולוגית חינוכית, אשר מובילה גישה חינוכית הרואה ב"קול הפנימי" של המחנכת את המצפן לעשייה חינוכית איכותית.
אני ממליצה לכל העוסקים בחינוך להתוודע לבלוג שלה, ולהכיר מקרוב תפיסה חינוכית "קצת אחרת".
לפניכם הקישור:
http://www.nzoran.com/.

קריאה מפרה ובעיקר מהנה
בברכה

למען הגילוי...
למען הגילוי הנאות אספר כי עד לפני כשלושה חודשים לא הייתי בקיאה ברזי עולמות הבלוגים.
התנסות זו שהייתה לי חדשה הכניסה אותי לעולם אינטרנטי רחב יותר.
מושגים חדשים, שנלמדו במסגרת השתתפותי בקורס 'תקשורת כאמצעי להובלת שינויים' במכללת לוינסקי , ושלא היו שגורים בלקסיקון הדבור שלי, הפכו להיות קרובים, מוכרים וברורים יותר.
אין ספק כי התנסותי בבניית בלוג , כתיבתי בו, השתתפותי כמגיבה בבלוגים אחרים הפכה להיות ברורה וקלה יותר מפעם לפעם.
עולם הבלוגים היה זר לי עד אז, שמעתי את המילה , אך לא הייתה לה משמעות רבה בעיני.
באותו נושא אני רוצה להתייחס למאמרו של ג'יי הורוויץ (2010) אשר טען כי הכתיבה בבלוג מאפשרת למידה אישית וציבורית בעת ובעונה אחת. אין ספק כי ההתנסות האישית שלי בכתיבת הבלוג ותגובותיי בבלוגים אחרים איפשרה לי להשתתף בדיאלוגים שוני בשלל נושאים. מצד שני מעלה הורוויץ היבט נוסף אשר קשור להחצנת הדברים שאולי עדיף שישארו פרטיים. הדילמה בין הפרטי למה שיהפוך לציבורי, בעת הפרסום בבלוג, העסיק אותי בכל פעם כשהתישבתי לכתוב פוסט חדש בבלוג. ההתלבטות בשיתוף המבע האישי ופרסומו בבלוג לאפשוט וצריך, לדעתי, שיהיה מווסת.
על כל פנים, התנסות זו הייתה לי חשובה ומתרימה ביותר.
להתכתב בפוסטים הבאים,
בהצלחה לכל משתתפות הקורס.

פערים
בפוסטים הקודמים התייחסתי לנושא התיווך בגיל הרך, הרחבתי על התפיסה החינוכית של הרשת בה הנני עובדת, העלתי קשיים אמיתיים שעולים מתוך השטח, ושאלתי את השאלה שמהדהדת אצלי: מדוע החינוך בגיל הרך אינו עולה לקידמת הבמה?
בכל שנותי כגננת, וכיום, כמנהלת מעון מצאתי שיש פערים גדולים מאד בין המצוי לרצוי. הפערים הללו נובעים להערכתי מסיבות שונות ורבות. אני רוצה להתייחס לפערים אשר קיימים במעונות שתווך הגילאים בו חצי-שנה עד שלש.
במדינתינו הקטנטונת והיקרה אין התייחסות ראויה לגיל הרך רך, כלומר לגילאי לידה-שלש, וכאשר אני מדברת על "התייחסות ראויה" אני מתכוונת לצוות החינוכי, שעובד במסגרות אלה. אני כמנהלת מעון פוגשת מידי יום את התנאים הבלתי אפשריים שהצוותים נדרשים לעבוד על פיהם. מעונות ומשפחתונים אשר נמצאים בפיקוח ממשלתי מקבלים תקני עבודה אשר מציינים את היחס המספרי בין הצוות למספר הילדים במערכת. לפי תקנים אלה קשה מאד להעניק לפעוטות הרכים את היחס המגיע להם. אני מעריכה שנושא זה מעסיק גם גננות , אשר עובדות בגנים עם 30 עד 40 ילדים במסגרת.
במעון בו הנני עובדת עובדות מטפלות חרוצות, איכפתיות ויקרות אשר מנסות בכל כוחן ומאודן לעשות את המיטב במסגרת הנתונים הקיימים. יחד עם זאת הפער בין מה שמצופה מהן לבין התנאים הקיימים יוצרים קושי בלתי רגיל.
בנוסף קיימים פערי ידע בין מה שמצופה מהן לבין הידע וההשכלה שלהן. כיום מטפלת, שעובדת במעון עם פיקוח נדרשת להיות מטפלת מוסמכת בעלת תעודת מטפלות סוג 1. אני שואלת את עצמי האם זה מספיק? מדוע נדרשות גננות להתמחות במשך כארבע שנים בתחומן, ואילו כאשר מדובר בילדים רכים יותר הדרישות יורדות? האם אין זה יוקרתי מספיק לטפל ולחנך ילדים רכים יותר?
ברור שהנתונים הללו אינם מרפים את ידי, וגורמים לי להעריך מאד את המטפלות במעון, אך רציתי בדרכי שלי להשמיע את קולי הפרטי
בברכה